זעקה עמוקה וכפולה מופנית אל ה' בבקשה לחנינה ולרחמים, מתוך תחושת שפל עמוקה של אומה הסובלת מהשפלות חוזרות ונשנות. החזרה על המילה חננו נועדה לחזק ולהעצים את התפילה [רד"ק, מאירי]. בקשה זו מבוססת על עצם ההשפלה; התפילה היא שה' יחון את העם אף אם אין בידם זכויות מספיקות, וזאת דווקא משום שסבלו כה רבות [מלבי"ם].
הביטוי כי רב מתפרש בשני אופנים עיקריים. גישה אחת מסבירה זאת מבחינת הזמן, כלומר, עבר זמן רב וארוך שבו העם סובל [רד"ק, אבן עזרא]. גישה שנייה מפרשת זאת מבחינת הכמות, כביטוי מליצי לכך שהעם ספג כמות עצומה של בזיון, עד כדי כך שהוא באמת "שבע" ומלא ממנו לחלוטין [מצודת דוד].
המילים שבענו בוז ממחישות את אופי הסבל. הקושי אינו מסתכם רק בייסורים כלליים, אלא מתבטא בקיתונות של בוז והשפלה שהעם סופג [ביאור שטיינזלץ]. פרשנים רבים מסכימים כי בוז זה מתייחס למציאות החיים בגלות, בין השונאים [רד"ק, מאירי]. עם זאת, יש הממקדים זאת לתקופה היסטורית ספציפית ומסבירים שהפסוק מכוון ליושבים בגלות יוון, אשר ספגו בוז רב כאשר היוונים פשטו על ירושלים וחיללו את בנות ישראל ואת היכל ה' [אלשיך].