תהלים, פרק י״ד, פסוק ד׳

תמיהה עולה מול עיוורונם של הרשעים הפוגעים בחלשים מתוך אשליה שאין דין והשגחה בעולם. המילים הֲלֹא יָדְעוּ מבטאות פליאה על חוסר בינתם, אך גם מזהירות שבעתיד הם יחוו על בשרם את תוצאות מעשיהם. אותם כׇּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן פוגעים בישראל בקלות ובהנאה שגרתית, ולכן הם מתוארים כאֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם. שורש חטאם הוא שאל ה' לֹא קָרָאוּ, שכן הם כופרים בהשגחה, אינם מודים על הטובה ותולים את הצלחתם בכוחם האישי. לחלופין, ייתכן שהרשעים מצליחים לפגוע בעם ישראל רק משום שהעם עצמו לא התפלל אל ה' ולא הודה לו על מזונו.