אדם שפל ויהיר, המכונה נָבָל, מתכחש להשגחת ה' ומאמין בְּלִבּוֹ כי אֵין אֱלֹהִים השופט את העולם. כפירה זו אינה נעצרת באותו אדם אלא מחלחלת אל עמו, ומובילה אותם למעשי רצח וחמס שעליהם נאמר הִשְׁחִיתוּ, ולתאוות מגונות ועבודה זרה שעליהן נאמר הִתְעִיבוּ. כל עֲלִילָה ופעולה שלהם נובעת מנפש מעוותת, בין אם מדובר במלכים זרים שהחריבו את המקדש ובין אם בכופרים חסרי צלם אנוש. ההידרדרות המוסרית היא כה מוחלטת עד שאֵין עֹשֵׂה טוֹב בכל מחנה האויב, ואף מי שלכאורה מכבד את ה' מלא באוון פנימי.
תהלים, פרק י״ד, פסוק א׳
לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽשְׁחִ֗יתוּ הִֽתְעִ֥יבוּ עֲלִילָ֗ה אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.