יצא לכם פעם לראות מישהו שעושה מעשה לא טוב, רק בגלל שהוא חושב שאף אחד לא רואה אותו? כאן מסופר לנו על מנהיג של אויבים שנקרא נָבָל. הכוונה היא לא למישהו שמנגן בכלי נגינה, אלא לאדם גס, גאוותן ורשע, שהוא ההפך הגמור מאדם חכם. הגישה של האדם הזה היא שבְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים, כלומר, הוא משכנע את עצמו שהעולם מתנהל סתם כך במקרה, שאין שופט בעולם ושה' לא משגיח על המעשים שלנו.
כשמישהו חושב שאין מי שרואה ויודע הכל, הדרך פתוחה בפניו לעשות דברים רעים. בגלל המחשבה הזו הוא מגיע לידי עֲלִילָה, שזה אומר פעולה או מעשה רע שנובע ממידות רעות. ההתנהגות הזו לא נעצרת רק אצל אותו מנהיג גאוותן, אלא מדבקת ועוברת לכל העם והחיילים שלו, ולכן נאמר עליהם שהם הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ, בלשון רבים. הם פוגעים באנשים אחרים ומתנהגים בצורה קשה מאוד.
המצב אצלם מידרדר ונעשה כל כך גרוע, עד שאֵין עֹשֵׂה טוֹב. אין במחנה שלהם אפילו אדם אחד שעושה חסד או מתנהג ברחמים. ואפילו אם יש ביניהם מישהו שלפעמים נראה כאילו הוא מכבד את ה', ה' שבודק את מה שמסתתר עמוק בתוך הלב, מגלה שכולם שם בפנים מלאים במחשבות רעות ובחוסר אמונה.