לאחר תקופה של מצוקה, גלות ויגון בהם ה' נסתר מן העולם, עולה כמיהה עמוקה לעתיד שבו תתגלה שוב הנוכחות האלוהית והעם יזכה לגאולה ולמנוחה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים מִי יִתֵּן מבטאות תפילה, ציפייה ותחינה: הלוואי שהישועה תגיע במהרה והלוואי שנזכה לראותה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. מנגד, ישנה דעה שאינה רואה בכך בקשה כלל, אלא לשון של הפלגה ותמיהה, המבטאת חוסר ידיעה מיהו האדון שיביא את הישועה [מאירי].
הבקשה היא שהישועה תבוא מִצִּיּוֹן, משום שזהו ראש הממלכה, המקום שבו שכן ארון הברית ובו שורה הכבוד האלוהי [רד"ק, אבן עזרא]. מעבר לכך, ישועה שיוצאת מציון מסמלת גאולה שבאה מצד הדין והזכות, גאולה רכה ונעימה שתתרחש ללא ייסורים וחבלי משיח. היא אף מבטאת תקווה שהשכינה תשוב לציון עוד בטרם ייבנה המקדש, ותמתין שם כדי להקביל את פני השבים [אלשיך].
הפסוק נוקט בלשון יחיד, יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, ונכתב בסמוך לשם ה' המייצג את מידת הרחמים. הדבר מרמז על גאולה כללית הניתנת בחסד, גם כאשר העם אינו ראוי לה לחלוטין. זאת בניגוד לישועה שבאה מצד מידת הדין, שהיא מרווחת, מתוקנת ומורכבת מפרטים רבים של נסים גלויים. עם זאת, גם כאשר אנו חווים ישועה אחת בלבד, באמת טמונות בתוכה ישועות רבות הנסתרות מעינינו [חומת אנך].
לגבי המילה בְּשׁוּב, הפרשנים מציגים שני כיווני הבנה. הכיוון הראשון מפרש זאת כפעולה יוצאת של השבה: ה' הוא זה שיוזם, נותן יד ומשיב את העם אליו באופן פעיל, בשונה מימי בית שני שבהם העם נאלץ להתעורר ולשוב מעצמו [רד"ק, אלשיך, מלבי"ם]. הכיוון השני גוזר את המילה מלשון השקט, מנוחה ונחת, ומתאר את השלווה הניכרת שיעניק ה' לעמו [רד"ק, מצודת ציון, מצודת דוד, מלבי"ם]. המילה שְׁבוּת מתפרשת כתיאור של השבויים עצמם [מצודת ציון], או כהשבת המדרגה והמעמד הגבוה שהיה לעם בעבר [מלבי"ם].
כאשר ה' יושיב את עמו לבטח, יבואו לידי ביטוי יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל. העם, שהיה שרוי באבל, ישמח על כך שזכה לחסות בה' [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. שמו של יעקב מוזכר ראשון משום שהוא סבל בגלות יותר משאר האבות, ולכן ראוי ששמחתו תקדם לכל [אלשיך]. חלוקה מעמיקה יותר מצביעה על הבדל בין חלקי העם: "ישראל" מייצג את גדולי האומה שביטחונם בה' היה רצוף ותמידי, ולכן הם חווים "שמחה" – רגש של אושר תמידי וקבוע. לעומתם, "יעקב" מייצג את המון העם שביטחונם לא היה שלם; עבורם הישועה תהיה דבר פתאומי וחדש, ולכן הם יחוו "גילה" – רגש מתפרץ המופיע נוכח התרחשות מפתיעה וחדשה [מלבי"ם].