תהלים, פרק י״ג, פסוק ו׳

קרה לכם פעם שהייתם בצרה גדולה, ולא ידעתם איך תצאו ממנה, אבל בתוך הלב הייתם בטוחים שמישהו שאוהב אתכם בוודאי יעזור לכם? דוד המלך נמצא במצוקה. הוא מרגיש שאין לו מספיק מעשים טובים משל עצמו כדי להינצל, ולכן הוא אומר לה': וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי. הוא סומך אך ורק על החסד והטוב של ה', כי הוא זוכר שבעבר, בכל פעם שהוא בטח בה', העזרה תמיד הגיעה. כשההצלה אכן מגיעה, דוד אומר יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. המילה יָגֵל לא מתארת סתם שמחה רגילה, אלא שמחה פתאומית של הפתעה. אבל למה דוד מופתע אם הוא ידע מראש שה' יעזור לו? הסיבה היא שדוד ציפה שה' יציל אותו רק מתוך רחמים, כמישהו שלא באמת מגיע לו, אבל ה' ברוב טובו הושיע אותו בצורה כל כך יפה, כאילו שזה פרס שמגיע לו בזכות. ההפתעה המשמחת הזו גורמת לדוד להבטיח: אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי. הוא מבטיח לשיר מכל הלב ולהודות לה' על כך שהוא גמל איתו חסד, שמר עליו והעניק לו את מתנת הישועה.