קרה לכם פעם שהייתה לכם בעיה מציקה, ופשוט לא הצלחתם להפסיק לחשוב עליה, אפילו כשהייתם עסוקים בדברים אחרים? דוד המלך מתאר מצב שבו אדם נמצא בצרה ומרגיש לבד. הוא אומר אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי, כלומר, הוא כל הזמן חושב ומנסה למצוא בתוך הראש שלו רעיונות ודרכים איך לברוח מהסכנה ולהינצל.
המחשבות האלה מביאות אותו לתחושה של יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם. יגון פירושו עצב עמוק. אבל למה הוא מזכיר דווקא את שעות היום? בדרך כלל, ביום אנחנו עסוקים, פוגשים חברים או לומדים, ולפעמים מצליחים לשכוח קצת מהצרות שלנו. אבל כאן, המצוקה כל כך גדולה, עד שהעצב לא עוזב את הלב אפילו לרגע אחד במשך היום.
ומה בעצם גורם לכל העצב והמחשבות האלה? דוד שואל את ה' עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי. הסיבה לכל הכאב היא שהאויב שלו מצליח ומרגיש חזק יותר ממנו. הוא שואל עד מתי האויב ימשיך להצליח, ומקווה שה' יעזור לו לצאת מהתקופה הקשה הזו.