האדם הסובל שרוי במעגל מתמשך של איום חיצוני וכאב פנימי, ומרגיש נטוש להתמודד לבדו מול מציאות אכזרית. מתוך תחושת ריחוק והסתרת פנים מאת ה', הוא נאלץ ללא הרף לחפש תחבולות ולשאול עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי כדי להימלט מהסכנה ומהצער הממלאים אותו. המועקה כה כבדה עד שיש יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם, כאב תמידי שאינו מרפה אפילו בשעות היום, שבהן אדם בדרך כלל טרוד בעסקיו ושוכח את צרותיו. שורש המצוקה נובע משלטונו המוחלט של הצר, הגורם לו לתהות עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי ויתעצם מבלי לרדת מגדולתו.
תהלים, פרק י״ג, פסוק ג׳
עַד־אָ֨נָה אָשִׁ֪ית עֵצ֡וֹת בְּנַפְשִׁ֗י יָג֣וֹן בִּלְבָבִ֣י יוֹמָ֑ם עַד־אָ֓נָה ׀ יָר֖וּם אֹיְבִ֣י עָלָֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.