תהלים, פרק י״ג, פסוק א׳

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד פותח בתפילת זעקה מתוך צרה, שבה מתחנן המתפלל שה' לא יעניש אותו בהסתרת פנים ובשכחה. ברמה האישית המזמור נאמר על ידי דוד המלך כשנרדף על ידי אויביו, מתוך חשש שאם לא ייוושע יחשבו הבריות שה' שכח אותו. עם זאת, משמעותו העיקרית של המזמור היא לאומית, והוא מבטא את קולה של האומה כולה מתוך צרת הגלות. זעקות אלו הן עונש של מידה כנגד מידה על חוסר האמונה של העם, אך מתוך חסד חילק ה' את הפורענות לארבע תקופות של שעבוד מלכויות כדי שהעם יוכל לשאת את הסבל.