קרה לכם פעם שהייתם בצרה, או שחיכיתם לעזרה המון המון זמן, והרגשתם שכולם פשוט שכחו אתכם? זו בדיוק ההרגשה שעולה מהתפילה הזו. האדם, או עם ישראל כולו, נמצאים במשבר שנמשך כל כך הרבה זמן, עד שנדמה להם שה׳ עזב אותם לגמרי. מתוך הכאב העמוק והייאוש עולה זעקה: עַד אָנָה, כלומר, עד מתי נצטרך לחכות? האם תִּשְׁכָּחֵנִי ותעזוב אותי נֶצַח, לתמיד או לזמן ארוך כל כך? כשהמתפלל מרגיש בודד ונודד, הוא זועק ומבקש מה׳ שלא יהיה מצב שבו תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ. הוא בעצם אומר: אני יודע שאתה רואה מה שעובר עליי ומודע לכאב שלי, אבל זה מרגיש כאילו אתה בוחר להעלים עין ולא לפנות אליי. זו בקשה כנה מהלב שה׳ יפסיק להסתתר, יאיר אלינו פנים בחזרה ויביא סוף לקושי.
תהלים, פרק י״ג, פסוק ב׳
עַד־אָ֣נָה יְ֭הֹוָה תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה ׀ תַּסְתִּ֖יר אֶת־פָּנֶ֣יךָ מִמֶּֽנִּי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.