יצא לכם פעם להפסיד במשחק, והדבר שהכי כאב לא היה ההפסד עצמו, אלא לשמוע את הקבוצה השנייה מתגאה וצוחקת עליכם?
דוד המלך מרגיש משהו דומה, אבל במצב הרבה יותר רציני. הוא מבקש מה' שיציל אותו, לא רק בגלל שקשה לו, אלא בעיקר כדי שהאנשים הרעים לא ינצחו ויתחילו להשוויץ. דוד חושש שהאויב שלו, שרק שונא אותו בשקט, יגיד יכלתיו, כלומר: היה לי מספיק כוח וניצחתי אותו בקלות. הוא גם פוחד שצרי - האויבים שממש נלחמים בו - פשוט יעמדו מהצד וישמחו לראות כיצד הוא מגיע למצב שבו הוא אמוט, כלומר מתמוטט ונופל לגמרי מעצמו.
אבל יש כאן משהו אפילו יותר עמוק. כשהאויבים מתגאים בניצחון שלהם, הם בעצם מתגאים נגד ה'. הם חושבים שאם הם הצליחו לנצח את העם של ה', זה כאילו הם ניצחו את ה' בעצמו. לכן דוד מתפלל ומבקש: אנא ה', תעזור לי ותציל אותי, כדי שהרעים לא יחשבו שהם חזקים יותר ממך ולא ישמחו כשאני נופל.