ממעמקי המערה ובסכנת חיים מפני רודפיו, דוד חווה מתח עז בין חוסר היכולת הפיזית להשמיע קול לבין הצורך הפנימי העמוק לפנות אל ה'. באומרו קולי, הוא מתכוון לתפילה הנאמרת בקולו, או לקול עצמו שאותו הוא צועק. מכיוון שכל רחש עלול להסגיר את מיקומו לשאול, דוד מבקש שכאשר אזעק תתקבל תפילתו החרישית כזעקה של ממש, שכן כלפי ה' הוא יכול לצעוק ללא פחד. במקביל לממד הזעקה הוא אומר אתחנן כביטוי לתפילה פנימית בלחש, שבה הוא מזכיר את זכויותיו בענווה ובצנעה ממעמקי הלב, כדי להינצל מהצרה מבלי לעורר קטרוג.
תהלים, פרק קמ״ב, פסוק ב׳
ק֭וֹלִי אֶל־יְהֹוָ֣ה אֶזְעָ֑ק ק֝וֹלִ֗י אֶל־יְהֹוָ֥ה אֶתְחַנָּֽן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.