תהלים, פרק כ״ג, פסוק ו׳

האדם מביע ביטחון עמוק בהשגחה העליונה שתלווה אותו תמיד, ומייחל כי אַךְ – בין אם כהבטחה שמעתה רק דברים חיוביים יקרו ובין אם כהשלמה עם מיעוט ההנאות בעולם הזה לטובת העולם הבא – טוב וָחֶסֶד המבטאים יחד שלמות מוסרית פנימית והשפעה חיובית על אחרים, ילוו אותו. מאורעות ומידות אלו יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיַּי, בין כבקשה לחיים ללא רע, בין כמצב שבו הטובה האלוהית משיגה את האדם גם כשהוא בורח מהחומר, ובין כהבנה שדווקא הייסורים שרדפו אותו בעבר הם אלו שעיצבו את דמותו לטובה. מתוך רצון להתנתק מהבלי העולם, הוא מצהיר וְשַׁבְתִּי, מילה המבטאת חזרה מתמדת אל המקום המקודש או ישיבה של מנוחה, השקטה ויציבות לאחר תלאות החיים. שהות זו בְּבֵית יְהֹוָה נועדה להתבודדות ולהתמסרות מלאה לעבודת ה' והכרת הבורא לְאֹרֶךְ יָמִים, בקשה המכוונת לאריכות ימים טבעית בעולם הזה או לחיים הרוחניים הנצחיים בעולם הבא.