מִזְמוֹר זה של לְדָוִד חובר כדי להצהיר על בעלותו המוחלטת של הבורא על הבריאה כולה, הכרה שהיא היסוד להשראת השכינה בעולם וליוותה את הכנסת ארון הברית לקודש הקודשים. הקביעה כי לַיהוָה הָאָרֶץ מדגישה שכדור הארץ, שבו חשף ה' את היבשה מתוך המים, וכן וּמְלוֹאָהּ, המציין את השפע העצום הממלא אותה, שייכים אך ורק לו. בהמשך לכך, המילה תֵּבֵל מתייחסת לאזורים המיושבים, שעליהם נאמר וְיֹשְׁבֵי בָהּ, כלומר בני האדם החיים בהם. עם זאת, ישנה גישה המפרשת כי הָאָרֶץ היא ארץ ישראל בלבד שוּמְלוֹאָהּ בקדושה, ואילו תֵּבֵל מייצגת את שאר ארצות העולם שבהן מוזכרים רק בני האדם. התפיסה העולה מן הפסוק קובעת כי העולם החומרי ראוי להכיל את הנוכחות האלוהית, ומעוררת באדם הכרת הטוב על כך שהכל מגיע מאוצרו של ה'.
תהלים, פרק כ״ד, פסוק א׳
לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר לַֽ֭יהֹוָה הָאָ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.