קריאה דרמטית מהדהדת בחלל, המציגה שאלת זהות ותשובה ניצחת אודות מהותו וכוחו של ה׳. הפסוק מעוצב כדיאלוג, שבו נשאלת השאלה מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. הפרשנים נחלקו לגבי זהות השואל; יש שפירשו כי השערים עצמם הם ששואלים זאת [רד"ק], ויש שראו בכך שאלה רטורית של שואל היפותטי [אבן עזרא, מצודת דוד]. מטרת השאלה היא להבהיר כי התואר "מלך הכבוד" אינו מיוחס לאדם בשר ודם, ואפילו לא לשלמה המלך, אלא לה׳ לבדו [מאירי, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את השאלה כקריאת לעג של הגויים בזמן חורבן הבית, התוהים היכן הוא כבודו של ה׳ כאשר היכלו מחולל והוא שותק [אלשיך].
על השאלה ניתנת התשובה כי מלך הכבוד הוא ה׳ עִזּוּז וְגִבּוֹר. המילה עִזּוּז משמעותה חזק ועצום, מלשון עוז וחוזק [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על הסיבה שבגינה ה׳ מתואר דווקא במונחים צבאיים כגִּבּוֹר מִלְחָמָה. הגישה המרכזית קושרת זאת לארון הברית, שעד לאותו זמן היה יוצא עם בני ישראל למערכות המלחמה ומנצח עבורם את אויביהם, וכעת נכנס ה׳ להיכלו כמנצח השב מן הקרב [רד"ק, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. תיאור זה בא להדגיש כי ה׳ מראה את גבורתו במעשיו, מתגבר על הלוחמים באוהביו ונלחם בעבור קדושיו, כך שכאשר כבודו שוכן בקרב ישראל, הם יכולים לשבת לבטח ללא פחד מאויב [אבן עזרא, מצודת דוד].
זווית התבוננות שונה מציעה חלוקה בין שני סוגי הגבורה המוזכרים בפסוק. התואר עִזּוּז וְגִבּוֹר מבטא את גבורתו הפנימית של ה׳ בזמן החורבן והגלות, כאשר הוא מפגין איפוק, כובש את עוזו בעצמו ושותק לנוכח חילול כבודו. לעומת זאת, התואר גִּבּוֹר מִלְחָמָה מכוון לעתיד לבוא, לזמן שבו ה׳ יוציא את גבורתו מן הכוח אל הפועל, ילחם באויבי ישראל ויפיל את כל צורריהם [אלשיך].