האדם המפקיד את גורלו בידי הבורא חש ביטחון מוחלט בהשגחתו, ומבטא קשר קרוב ובלתי אמצעי שבו הדאגה הקיומית מתפוגגת מפני האמונה. הפתיחה מזמור לדוד מעידה כי הנגינה קדמה לשריית רוח הקודש, בשירה המשמשת כהודיה אישית של המלך על הצלתו מסכנות או כנבואה על גאולת ישראל מהגלות. מתוך התרפקות על ימי נעוריו במדבר, דוד מדמה את עצמו לשה רך ואת ה' למנהיגו האישי, ומצהיר כי ה' רועי; השגחה צמודה זו משרה עליו יראה מחטא ומסייעת לנשמתו לדבוק בייעודה. מכיוון שהכל מצוי בידי הרועה האלוהי הדואג לכל בריה, נובע הביטחון כי לא אחסר דבר מצרכיי הבסיסיים אפילו בלב השממה. מעבר לכך, האדם סמוך ובטוח שהשפע הגשמי שיקבל לא יקלקל את מידותיו ולא יגרע מחלקו המובטח לעולם הבא.
תהלים, פרק כ״ג, פסוק א׳
מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד יְהֹוָ֥ה רֹ֝עִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.