דוד מביע ביטחון מוחלט אל מול איום עצום ומוחשי. למרות שהוא ניצב בעמדת נחיתות מספרית קיצונית מול אויביו, הוא נותר חסר פחד מתוך הבנה שכוחם מוגבל. הביטוי מֵרִבְבוֹת עָם מכוון להמוני בית ישראל שהצטרפו למרד של אבשלום, בעוד שעם דוד נותרו רק מעטים [רד"ק, מצודת דוד]. לצד המציאות הפיזית, יש המבארים את חוסר הפחד מנקודת מבט רוחנית: האויב הצר על האדם מסוגל לפגוע אך ורק בגוף החומרי העוטף את הנפש, אך אין ביכולתו להרע לנפש עצמה [אלשיך].
הפרשנים מציעים מספר דרכים להבנת המילה שָׁתוּ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה משמעותה "שָׂמוּ", כלומר האויבים שמו את פניהם, התכוננו למלחמה וצרו עליו [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת גורסת כי משמעות המילה היא פשוט שנלחמו בו בפועל [רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון חורבן ושממון [רש"י], או מלשון רשתות ומלכודות, פירוש המסביר מדוע נעשה שימוש במילה סָבִיב כדי לתאר את האופן שבו האויבים מקיפים אותו מכל עבר [אבן עזרא].