מתוך מצבו השברירי מכריז המשורר וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן, תיאור היכול להתפרש כפשוטו, כמצב של הכנעה וענווה, כרמז לדוד המלך שנותר חסר כול בברחו מאבשלום, או כסמל לגלות האומה כולה. בשל פגיעותו הוא מתחנן אֱלֹהִים ח֫וּשָׁה לִּי, כלומר מהר ובוא לעזרתי, בקשה הנשענת על ניסיון העבר כפי שמתבטא בהצהרה עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה, שכן ה' היה תמיד עוזרו ומצילו. לבסוף הוא זועק יְהֹוָה אַל תְּאַחַר ומבקש שלא להמתין ולעכב את הישועה, תוך מעבר מפנייה למידת הדין לפנייה בשם ה' המייצג את מידת הרחמים, כדי להבטיח שגאולתו תגיע מיד.
תהלים, פרק ע׳, פסוק ו׳
וַאֲנִ֤י ׀ עָנִ֣י וְאֶבְיוֹן֮ אֱלֹהִ֢ים ח֫וּשָׁה־לִּ֥י עֶזְרִ֣י וּמְפַלְטִ֣י אַ֑תָּה יְ֝הֹוָ֗ה אַל־תְּאַחַֽר׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.