תהלים, פרק ע״ה, פסוק א׳

מזמור זה הוא תפילת זעקה והודאה המופנית לַמְנַצֵּחַ, הלא הוא הממונה על מקהלת השרים, ומיועדת לשירה על פי לחן מוכר שנקרא אַל-תַּשְׁחֵת. לצד ההנחיה המוזיקלית, בקשה זו מהווה תחינה לה' שלא יכלה את עם ישראל בעת שהותם בגלות ולא יהרוג בהם במלחמות שיתרחשו סמוך לקיבוץ הגלויות, ויש הקושרים זאת להצלת העם בימי המלך יהושפט בזכות עשיית צדק. המילה לַמְנַצֵּחַ מתפרשת גם כבקשה מה' לנצח את המקטרגים על העם, מתוך הכרה שגבורתו נועדה לקיים את העולם ולא להשחיתו. החתימה מִזְמ֖וֹר לְאָסָ֣ף שִֽׁיר מבטאת את הודאתו האישית של אסף על הזכות לשיר לפני ה', שכן עצם ההודאה על נפלאותיו מקרבת את הבורא ומעוררת רחמים וניסים.