תהלים, פרק ט׳, פסוק י״ד

האדם שניצל מסכנה קיומית מבקש רחמים וקורא חָנְנֵנִי יְהֹוָה, בתחינה שה' ימשיך להושיעו משאר אויביו הרודפים אותו ויביט בסבלו האישי, באומרו רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי. בקשה זו משמשת גם כקולו של עם ישראל הסובל בגלות ומייחל לגאולה. המתפלל מתאר סכנה מוחשית של אדם הנמצא על הדרך הישירה אל הקבר, מצב המכונה מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת. כנגד התהום ניצבת עוצמת ההצלה של ה' שהוא מְרוֹמְמִי, המרים ומרחיק את האדם מן המוות כפי שעשה בעבר. מנגד, יש המסבירים כי דווקא הייסורים מידי השונאים בגלות הם אלו שמרוממים את העם ומזככים אותו, ובכך מצילים אותו מעונש חמור יותר של ירידה אל שערי גיהנום.