מפלת האויבים מתחילה בנסיגתם ומובילה לאובדנם הסופי והמוחלט. במובן הצבאי, כמו במפלת הפלשתים לאחר מות גלית, בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר מתאר את הרגע שבו חיילי האויב מאבדים תקווה ונסים על נפשם, והשלב שבו הם גם יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ משלים את ההצלה ומביא לשמחה כפולה. מנגד, ייתכן שהאויבים הם מבקריו של דוד המקטרגים עליו בשל חטאו עם בת שבע וטוענים כי הוא חייב מיתה. במקרה זה, דוד מתפלל שאותם אנשים החוזרים אָחוֹר אל העבר, לימים שלפני סליחת ה', יִכָּשְׁלוּ בלשונם וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ, כך שיאבדו את עולמם הרוחני משום שהעיזו לדבר נגדו.
תהלים, פרק ט׳, פסוק ד׳
בְּשׁוּב־אוֹיְבַ֥י אָח֑וֹר יִכָּשְׁל֥וּ וְ֝יֹאבְד֗וּ מִפָּנֶֽיךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.