זעקתו של דוד המלך מבטאת כמיהה להתערבות אלוהית פעילה בעולם, שנועדה להשפיל את גאוות האדם ולעשות משפט צדק בעמים. הבקשה היא שה' יתגלה במלוא עוזו, יפסיק את שלטון הרשע, ויוכיח לאנושות את אפסותה מול ההשגחה העליונה.
המילה קוּמָה, הנהגית במלרע [רד"ק, מנחת שי], משמשת כמשל וכבקשה מה' שימהר, יקום, יתגלה ויציג את גבורתו כדי לשפוט את הרשעים [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. בקשה זו נושאת גם משמעות של פעולה ישירה: תפילה שה' יוריד את הרשעים לשאול בעצמו, ולא ישתמש בבני אדם ככלי להענשתם [מלבי"ם].
הקריאה אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ היא תפילה שאויבי ה' ואלו המפעילים כוח וגבורה כנגד ישראל לא יתחזקו ויגברו עוד, ושלא תהיה לאנשים עזי מצח תקומה [רד"ק, מצודת דוד, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. המונח אֱנוֹשׁ מבטא מצד אחד את חולשתו ושפלותו הטבעית של האדם [מצודת ציון, מלבי"ם], אך מנגד הוא משמש גם כשם כולל למין האנושי, או אף רומז למלך ספציפי שהגויים הם עבדיו [אבן עזרא]. יש המזהים אנוש זה עם עמלק, מתוך תפילה שלא יזכה לגדולה לאורך ימים [רש"י]. גישה נוספת רואה בכך בקשת ביניים: גם אם טרם הגיעה עת הגאולה השלמה וישראל אינם ראויים לה, על ה' לכל הפחות לדכא את האויבים בצרות דומות לאלו שהם גורמים לישראל [אלשיך].
כאשר יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם, הם יקבלו את עונשם על רוע מעשיהם [מאירי, מלבי"ם]. מעבר לעונש הפיזי, יתקיים כאן תהליך שבו הגויים ישפטו את עצמם, יצדיקו את הדין ויכירו בכך שהרעה באה עליהם אך ורק בגלל שדיכאו את ישראל [אלשיך].
באשר למילים עַל פָּנֶיךָ, קיימת מחלוקת בין הפרשנים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמשמעות היא פשוט "לפניך" [רד"ק, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. לפי גישה זו, המשפט ייעשה באופן ישיר וללא תיווך כדי שכולם יראו את ההשגחה האלוהית [מלבי"ם], או שההכרה של הגויים בחטאם תתרחש עמוק בלבם, באופן שגלוי רק לפני ה' ולא בהכרח לעיני הכל [אלשיך]. מנגד, ישנה גישה המפרשת את המילה כביטוי של כעס וזעם אלוהי, ולפיה הגויים נשפטים בעת כעסו של ה', וזאת בגלל שהכעיסו אותו במקדשו [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד].