תארו לעצמכם שהייתם מקבלים את התפקיד הכי חשוב בעולם, ממש מתחת למלך. האם הייתם נשארים בדיוק אותו הדבר? מרדכי הפך להיות מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, כלומר, האיש השני הכי חזק בממלכה הענקית. אבל למרות הכוח העצום שלו, הוא נשאר מיוחד ושמר על הדרך שלו. הוא לא אכל מהאוכל של המלך והקפיד להישאר הַיְּהוּדִי, אדם שגאה ביהדות שלו ומוכן לעשות הכל למען ה'.
מרדכי לא היה רק שר חשוב בשלטון, אלא וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, אדם חכם מאוד שהדריך את העם בדרך התורה. למרות כל הטוב שעשה, הוא היה וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו, כלומר אהוב על רוב האנשים, אבל לא על כולם. למה? כי לפעמים, כשאתה מנהיג, אנשים מבקשים ממך בקשות לא מתאימות, ותפקידך הוא לדעת להגיד גם לא, ולכן אי אפשר לרצות תמיד את כולם.
מה שהפך את מרדכי למנהיג כל כך מיוחד הוא שהוא היה דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ. הוא לא ישב בארמון וחיכה שעניים יבואו לבקש עזרה, אלא יצא בעצמו לחפש איך לעזור ולעשות טוב לעם ישראל, בלי לחשוב על עצמו. והוא היה גם וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ, הוא תמיד דיבר דברים טובים על עם ישראל באוזני המלך, בדיוק ההפך מהמן, ודאג שיהיה להם שלום וביטחון גם לעוד הרבה מאוד שנים.