אסתר, פרק י׳, פסוק ג׳

מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הגיע לפסגת השלטון בזכות מסירות נפשו על ייחוד ה', ובתור מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ החזיק בכוח פוליטי עצום, תוך שהוא נבדל מגינוני המלכות ושומר על ייחודו הרוחני. הוא היה וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים בחכמתו ובהדרכתו התורנית, אך נותר וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו ולא לכולם, משום שמעמדו הרם עורר קנאה טבעית ואף ביקורת מצד חכמים על כך שהעיסוק המדיני הפחית מלימוד התורה שלו. למרות זאת, הוא קיבל את דעת חבריו בענווה והיה דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, כשהוא מחפש מיוזמתו כיצד להיטיב עם הנזקקים ולפעול למענם לפני המלך. כמו כן, הוא היה וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ, דאג לביטחונם העתידי של דורות ההמשך בעם ישראל, והפגין ענווה כשהקדים שלום לכל אדם, החל מהעניים ביותר ועד לילדיו הביולוגיים.