שמות, פרק ל״ז, פסוק י״ט

עיצובה של המנורה מורכב מתבליטים עדינים בצורת שקדים שנעשו בשקידה, ומסמל את אורה של חכמת התורה. בכל אחד מקני המנורה שולבו שְׁלֹשָׁה גְבִעִים, כַּפְתֹּר וָפֶרַח, עיטורים המייצגים את ההזנה הרוחנית של התורה ואת החידושים היפים והמטהרים הנוצרים מתוך עמל הלימוד. תיאור העיטורים כמְשֻׁקָּדִים מדגיש כי קניית החכמה דורשת התמדה, ושלושת הגביעים רומזים לשלוש התועלויות שבעמל זה: הבנת התורה, קיום המצוות ודרך ארץ. השינוי הלשוני מבַּקָּנֶה הָאֶחָד המיודע לבְּקָנֶה אֶחָד הכללי מבחין בין התועלת הממוקדת של חכמות חיצוניות המסייעות לתורה, לבין התועלת הרחבה של לימוד התורה עצמה. לחלופין, הבדל זה משקף את המעבר משלב הציווי שבו נכח גם צד הימין של ה', לשלב העשייה האנושית שבו נוכח רק האדם.