בראשית, פרק ה׳, פסוק ח׳

רשימת הדורות מאדם הראשון ועד נח משרטטת רצף היסטורי של אריכות ימים מופלגת. בסוף ימיו, וַיִּהְיוּ כׇּל־יְמֵי־שֵׁת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, כאשר את התוספת שמעבר לתשע מאות ניתן לחלק לחמש שנים השקולות לשישים חודשים, ולשבע שנים נוספות. לאורך שושלת זו, הולדת הבן מהווה נקודת ציון המחלקת את חיי האב לתקופה שטרם היותו לאב ולתקופה שלאחריה. הבן המוזכר בשמו אינו בהכרח הבכור, אלא מי שדרכו נמשך הקו המשפחתי, ובסיום פירוט השנים הללו נאמר עליו וַיָּמֹת.