בראשית, פרק ה׳, פסוק ו׳

מעבר הדורות מראשית האנושות מקבל תבנית מסודרת בשפה פשוטה ואצילית, המניחה את התשתית לשושלת שממנה יושתת העולם. הכתוב מציין כי וַיְחִי שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה, תקופה המחושבת כאלף ומאתיים חודשים בתוספת שישים חודשים. לאחר מכן נאמר בתמציתיות וַיּוֹלֶד אֶת אֱנוֹשׁ, ללא פירוט על מעמד קריאת שמו. מכיוון שהענקת שם מעידה על קיום, יציבות ונצחיות, וצאצאים אלו עתידים להימחות במי המבול מבלי להותיר שורש, התורה מקצרת ואינה מתעכבת על כך.