שמתם לב פעם שלפעמים התורה מספרת לנו באריכות למה הורים בחרו שם מסוים לתינוק שלהם, ולפעמים היא פשוט כותבת את השם וממשיכה הלאה?
כאן התורה מתחילה לסדר לנו את שרשרת הדורות של תחילת העולם. כשהיא מספרת על שת, היא מציינת שהוא חי חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה (מאה וחמש שנים), ומיד כותבת בקיצור וַיּוֹלֶד אֶת אֱנוֹשׁ. התורה לא מתעכבת לספר לנו למה קראו לו אנוש, כמו שהיא עושה במקומות אחרים. למה בעצם?
ההסבר הוא שלתת שם זה דבר שמראה על יציבות, על משהו חזק שנשאר לתמיד. הדורות שמוזכרים כאן לא נשארו לנצח, כי בהמשך יגיע המבול והעולם יצטרך להיבנות מחדש. בגלל שהם לא המשיכו להתקיים בעולם, התורה מפרטת את השמות שלהם ממש בקיצור. רק כשהשרשרת תגיע לנח, שבזכותו העולם ניצל והמשיך להתקיים, התורה תחזור להסביר באריכות את המשמעות המיוחדת של השם שלו.