נקודת מפנה היסטורית ורעיונית מתרחשת בפתח רשימת הדורות שמאדם ועד נח. לאחר התיאורים הקודמים של חטאי האדם הראשון וקין, הכתוב עוצר כדי לשרטט מחדש את תבנית היסוד של הקיום האנושי ולהזכיר את ייעודו המקורי של האדם, טרם שקיעתו המוסרית [שטיינזלץ, רש"ר הירש].
המילים זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם מתפרשות בכמה רבדים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר בפתיח לרשימת יוחסין כרונולוגית המפרטת את צאצאיו של אדם משת ועד נח, כאשר המילה סֵפֶר משמעותה ספירה, סיפור וחשבון של אותם דורות [רד"ק, רש"י, שד"ל, מזרחי, קאסוטו]. עם זאת, פרשנים אחרים רואים בביטוי זה כותרת רחבה הרבה יותר. לגישתם, התורה כולה אינה אלא "ספר תולדות אדם", המקיף את קורותיו, ייעודו ומעשיו של המין האנושי כולו [רמב"ן, הטור הארוך, תולדות יצחק, אלשיך].
רובד נוסף מפרש את המילה תּוֹלְדֹת לא רק כצאצאים פיזיים, אלא כמעשיו, בחירותיו וקורותיו של האדם. ה"ספר" הוא סמל לחכמה ולמעלות האנושיות, והוא מעיד כי עיקר תולדותיו של האדם הם מעשיו הטובים והשגותיו הרוחניות שאותם הוא כותב בעצמו באמצעות בחירתו החופשית [כלי יקר, ספורנו, רבנו בחיי, אור החיים, העמק דבר]. מתוך ראייה זו, חכמים ראו בפסוק זה קביעה מוסרית עליונה, כלל גדול אף יותר מ"ואהבת לרעך כמוך", שכן הוא קובע שכל בני האדם, ללא יוצא מן הכלל, נבראו בצלם אלוהים ממקור אחד, עובדה המחייבת כבוד מוחלט לכל אדם באשר הוא אדם [תורה תמימה, דעת זקנים, רש"ר הירש].
הציון בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם נועד להדגיש מספר היבטים הקשורים לבריאה. יש המפרשים זאת כעדות לכך שכבר ביום הראשון לבריאתו, אדם הוליד תולדות [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה]. גישה אחרת מסבירה כי האדם נברא בשלמותו מיד באותו היום. בניגוד לתינוק שמתפתח בהדרגה, האדם הראשון ניחן במלוא קומתו, שכלו והבנתו כבר ברגע יצירתו [תולדות יצחק, מלבי"ם, בעלי ברית אברם, כלי יקר].
המילים בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ מתארות את מהותו הפנימית של האדם. המושג "דמות אלוהים" מתפרש כנשמה העליונה, השכל הפועל והיותו של האדם בעל בחירה חופשית [רד"ק, ספורנו, רלב"ג, מחוקקי יהודה]. הכתוב חוזר על עובדה זו, שכבר הוזכרה בפרק א', כדי להעביר מסר כפול. ראשית, להבהיר כי למרות החטאים והנפילות, צלם האלוהים שבאדם מעולם לא אבד. המצב הטבעי והאמיתי של האדם הוא טהרה וקרבה לה', והמוות או הקלקול הם תוצאה של בחירתו, ולא פגם בבריאה המקורית [רש"ר הירש, אור החיים, צרור המור]. שנית, הדגשה זו באה לקראת תיאור הולדת שת, כדי להורות שגם הדורות הבאים בשושלת נולדו באותה דמות אלוהית ורוחנית, בניגוד לקין שמעשיו הרחיקו אותו מדמות זו [ביאור יש"ר, אלשיך, אדרת אליהו].
לבסוף, רשימת הדורות הארוכה המופיעה בהמשך, על שנות החיים המופלגות שבה, נועדה לאפשר לאנושות הראשונית לפרות ולרבות במהירות [ר' סעדיה גאון], וכן לתת לאנשים הראשונים, שהתחילו ללא כל מסורת או ידע מוקדם, זמן מספיק לחקור, לפתח חכמה ולהניח את היסודות לתרבות האנושית [רלב"ג]. מול המיתוסים של עמי הקדם, שייחסו למלכיהם הראשונים מעמד של אלים שחיו רבבות שנים, התורה מדגישה כי אבות האנושות היו בני תמותה רגילים, אחים שווים שנבראו כולם מאותו אדם ראשון, וכי ההשגחה האלוהית מייחסת חשיבות לקרבתם הרוחנית לה' ולא לכוחם הפיזי או השלטוני [קאסוטו].