ציון שנות חייו ומותו של למך מהווה חוליה מקשרת ברצף הכרונולוגי של הדורות הראשונים. פירוט השנים המדויק אינו מקרי, אלא משמש כדרך נבואית לבסס מניין שנים רציף מבריאת העולם. מתוך נתונים אלו, יחד עם שאר שנות הדורות, ניתן לחשב את הרצף ההיסטורי השלם עד לתקופת משה, שנות שעבוד מצרים, ואף להמשיך ולחשב את הזמנים עד לימי חורבן בתי המקדש [רשב"ם].
שנות חייו של למך מסתכמות במספר ייחודי: שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה. בולטת כאן החזרה המשולשת על המספר שבע – שבע מאות, שבע עשיריות ושבע יחידות [קאסוטו]. מבחינה טקסטואלית, ישנו דיון במסורת המקראית לגבי כתיבת המילה מֵאוֹת בפסוק זה, כאשר בחלק מכתבי היד העתיקים והמדויקים היא נכתבת בכתיב מלא עם האות וי"ו, ובאחרים בכתיב חסר [מנחת שי].
אף על פי שחי שנים רבות, למך נפטר בגיל צעיר יחסית לאבותיו. עובדה זו נרמזת במילה הפותחת את הפסוק, וַיְהִי, שנכתבה בלשון יחיד במקום "ויהיו" בלשון רבים, לרמז ששנותיו התקצרו והוא לא זכה לחיות את מלוא פוטנציאל שנותיו [אדרת אליהו].
קיצור ימיו נועד למנוע מצב שבו ימות במי המבול ויגרום צער לבנו נח, או שייאלץ להיכנס לתיבה ללא צורך. יתרה מזו, למך נפטר בדיוק חמש שנים לפני פרוץ המבול, כדי למנוע טעות בקרב בני הדור. אילו היה מת בסמוך ממש למבול, היו עשויים לחשוב שהוא צדיק שבזכותו התעכב העונש עד כה, כפי שאכן קרה במותו של מתושלח, ולכן הוקדמה מיתתו [אדרת אליהו].