מעבר לטרגדיה של רצח הבל וגירוש קין, מונחת כאן אבן הפינה להמשכיות המין האנושי. הכתוב משרטט את התחדשות התא המשפחתי הראשון, ומסמן את תחילתה של שושלת יוחסין חדשה וטהורה שתהווה את התשתית לאנושות כולה. עצם התיעוד של שנות החיים המדויקות נועד גם לבסס את האמונה כי העולם נברא בזמן מסוים ואיננו קדמון [חומש קה"ת].
שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: רוב הפרשנים מסבירים כי פער השנים העצום מאז הבריאה ועד הולדת שת אינו מקרי. לאחר חטא עץ הדעת ורצח הבל, אדם הראשון ישב באבל, קיבל על עצמו נידוי ופרש מאשתו למשך מאה ושלושים שנה [רש"י, רד"ק, אברבנאל ועוד]. במהלך תקופה זו, הוא לא הוליד צאצאים אנושיים שלמים, אלא "רוחות, שדים ולילין". מפרשים אחדים מבארים כי מדובר בבריות משונות ומכוערות שנוצרו כתוצאה מקללת ה' בעקבות החטא [רד"ק בשם רב שרירא גאון], ואחרים מסבירים שאלו היו יצורים בעלי גוף אנושי אך חסרי דעת שלמה, בדומה לקופים [תורה תמימה בשם הרמב"ם]. רק לאחר מאה ושלושים שנה, כשהוסרה הקללה ואדם שב בתשובה שלמה, הוא חזר לאשתו והוליד בן אנוש מושלם. קאסוטו מוסיף כי המספר מאה ושלושים אינו מקרי, אלא משתלב בשיטת ספירה כרונולוגית המבוססת על יחידות של שישים שנה.
על עצם תופעת אריכות הימים בדורות אלו, מסביר אברבנאל כי היא נבעה משילוב של תזונה פשוטה (תזונה צמחונית וללא יין), הימנעות מריבוי תאוות ששמרה על כוחות הגוף, והשגחה אלוהית מיוחדת שנועדה לאפשר את אכלוס העולם במהירות ולתת לאנשים זמן לפתח ולחקור את חכמות הטבע והאסטרונומיה.
וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ: לכאורה, מובן מאליו שכל יצור חי מוליד צאצאים בצלמו. אולם, הפרשנים מסכימים כי כאן מדובר בדמיון רוחני ושכלי, ולא רק פיזי. בעוד שקין והבל נולדו עם נטייה חזקה לרע, שת נולד טהור, לאחר שהזוהמה הרוחנית יצאה מן העולם [אור החיים]. אדם הראשון, שניחן בצלם אלוהים, הצליח כעת – לאחר שחזר בתשובה והשלים את דעתו – להוריש את אותה מעלה עליונה, החכמה והשלמות המוסרית, לבנו [רמב"ן, רד"ק, אברבנאל]. יש המדייקים כי בעוד שההידמות הרוחנית לאדם עברה במלואה, השלמות הפיזית כבר החלה להיחלש בדורות אלו [רש"ר הירש]. בנוסף, כשם שאדם הראשון נברא מהול, כך גם שת נולד מהול [תורה תמימה].
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת: מדוע הכתוב מדגיש את העברת "הצלם והדמות" דווקא אצל שת, ומתעלם מקין והבל? הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שקין והבל אינם נחשבים לחלק משושלת בניין העולם. הבל נרצח ללא צאצאים, וקין וכל זרעו נמחו מאוחר יותר במי המבול. לעומתם, שת נקרא כך מלשון תשתית ויסוד [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם], שכן ממנו הושתת העולם והוא המקור הבלעדי לאנושות כולה שאחרי המבול [שד"ל, תולדות יצחק].
המפרשים מתייחסים גם למבנה החוזר של הפסוקים בפרשה זו, המחלקים את חיי האישים לשניים: התקופה שלפני הולדת הבנים, והתקופה שאחריה (הפותחת במילה וַיְחִי). חלוקה זו באה ללמד כי חיים ללא צאצאים נחשבים כחיים חסרים, ורק לאחר הולדת הבנים נוספת לאדם חיות שלמה [כלי יקר]. כמו כן, הציון המפורש "וימת" בסוף ימיו של כל אחד מאנשי השושלת, נועד להבהיר כי צדיקים אלו מתו מיתה טבעית על מיטתם בשיבה טובה, ולא נספו כעונש במי המבול יחד עם דור הרשעים [רבנו בחיי, כלי יקר, אברבנאל].