הושע, פרק א׳, פסוק ד׳

קרה לכם פעם ששמעתם שם של מישהו והבנתם שמסתתר מאחוריו מסר סודי? ה' אומר לנביא לקרוא לתינוק שלו בשם יִזְרְעֶאל כאזהרה לעם. השם הזה מזכיר עיר חשובה בשם יזרעאל שבה קרו בעבר מריבות קשות בין המלכים, והוא גם רומז למילה "לזרות", שמשמעותה לפזר, כדי לרמוז שבעתיד העם יתפזר בגלות בין עמים אחרים. כאשר ה' אומר כִּי־עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי, הוא מתכוון שבעוד זמן קצר הוא יזכור את המעשים הלא טובים של המלכים ויעשה צדק, עונש שיגיע אל הדור הבא של המלוכה. ה' מזכיר אֶת־דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל־בֵּית יֵהוּא. בעבר, המלך יהוא פגע במשפחת המלוכה הקודמת בעיר יזרעאל, והוא עשה זאת כי ה' ציווה עליו לעצור את המעשים הרעים שלהם. אבל מכיוון שהמשפחה של יהוא המשיכה להתנהג בדיוק באותה דרך לא טובה ולעבוד עבודה זרה, המעשה ההוא נחשב להם עכשיו לחטא ולא למעשה צודק. בסוף, ה' אומר וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל, כלומר שהשלטון של המלכים יעצור ויסתיים לגמרי. זוהי נבואה על כך שממלכת ישראל כולה תפסיק להתקיים, וזמן קצר לאחר מכן עשרת השבטים אכן נאלצו לעזוב את הארץ.