הושע, פרק א׳, פסוק ד׳

ה' מצווה להעניק לילד את השם הסמלי קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל, המזכיר את העיר שבה התרחש המרד הרצחני של יהוא ומרמז גם על פיזור העם בגלות. ההכרזה כִּי־עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי מזהירה כי בזמן הקרוב ה' יבוא חשבון על המעשים, עונש שנדחה ויתממש בדור הבא של השושלת. הדרישה של אֶת־דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל־בֵּית יֵהוּא נובעת מכך שצאצאי יהוא המשיכו בעבודה זרה ולכן הכחדת בית אחאב נחשבת להם כעת כשפיכות דמים, ויש המסבירים כי העיר היא רק סמל למכת החרב והאובדן שיבואו עליהם. לבסוף קובע ה' וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל, כלומר עצירה וביטול מוחלט של השלטון, בין אם הכוונה לקטיעת שושלת בית יהוא הספציפית ובין אם לחיסולה של ממלכת ישראל כולה.