הולדת הילדה השנייה מסמלת נקודת מפנה חריפה ביחסי ה' וממלכת ישראל, ומבטאת מעבר מאזהרות על עונש לשלילה מוחלטת של הרחמים האלוהיים. הילדה, בַּת, מסמלת את דור המלכים שקמו לאחר תקופת ירבעם ושושלת יהוא. מלכים אלו מתוארים כחלשים, ותקופתם התאפיינה בחוסר יציבות, חילופי שלטון מהירים ופלישות של צבאות זרים [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם]. בניגוד לילד הראשון, כאן הושמטה המילה "לו" ("ותלד לו"), רמז לכך שהאומה כבר שקעה עמוק בזנות רוחנית ובעבודה זרה, עד שנוצר ספק סמלי לגבי הקשר שלה לה' [מלבי"ם]. יש הרואים בבת זו רמז היסטורי רחב יותר לתקופת בית שני, שבה שבט יהודה חזר מגלות בבל, ואילו עשרת שבטי ישראל נותרו בגלותם ולא זכו לפקידה מחודשת [אברבנאל].
השם שניתן לה, לֹא רֻחָמָה, מבטא את הגזירה האלוהית: לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם. מבחינה לשונית, הכוונה היא "לא אוסיף עוד שאֲרַחֵם" [אבן עזרא, רד"ק]. אף על פי שה' מסיר את רחמיו מבית ישראל, הקשר עמם טרם נותק לחלוטין בשלב זה, שכן ממלכת יהודה עדיין עומדת על תילה ומייצגת את שארית העם [מלבי"ם].
הפרשנים נחלקו בהבנת סוף הפסוק, כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם, המנמק את הסרת הרחמים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מפרשת זאת על דרך של סליחה ומחילה: עד כה ה' נשא את עונותיהם וסלח להם מתוך רחמים, אך מעתה ואילך הוא לא ימחל עוד על חטאיהם, ועוונם יישאר עליהם [רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם]. לעומת קו מחשבה זה, גישה אחרת מפרשת את המילה "להם" במשמעות של "אותם", ומסבירה כי הפסוק מתאר גלות פיזית, שבה ה' יישא ויעקור את העם מארצו אל ארץ האויב [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת וייחודית גורסת כי משמעות הביטוי היא חלוקת גמול, כלומר ה' יעניק להם את מנת כוסם וישלם להם מידה כנגד מידה על מעשיהם הרעים [רש"י].