הושע, פרק ו׳, פסוק ו׳

ה' דוחה את התפיסה השגויה לפיה הקרבת קורבנות בלבד תכפר על חטאי העם ללא שינוי מוסרי ופנימי. הוא מצהיר כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח, כלומר הוא מעדיף מצוות שבין אדם לחברו בעולם המעשה, מתוך חֶסֶד אמיתי ויציב, על פני הבאת קורבנות. כמו כן הוא דורש וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת, כלומר עשיית משפט, צדקה והכרה פנימית ברוממותו, אשר רצויים לפניו יותר מקורבנות עולה שנועדו לכפר על המחשבה. שני היסודות קשורים יחד, שכן עשיית החֶסֶד מובילה אל דַעַת אֱלֹהִים, ורק אז עבודת העם שלמה וה' חפץ גם בקורבנותיו.