הושע, פרק ו׳, פסוק א׳

בעת משבר עמוק נשמעת קריאה להתעוררות רוחנית, בין אם אלו דברי העם המעודדים זה את זה לאחר שהבינו כי שום גורם זר לא יושיעם, ובין אם זו קריאת הנביא לעמו. המילה לְכוּ אינה מתארת הליכה פיזית, אלא משמשת כלשון זירוז, התייעצות ועידוד לחריצות במטרה שוְנָשׁוּבָה אֶל־יְהֹוָה. התעוררות זו נובעת מההכרה כי המכות אינן מקריות או תלויות באויב אלא באות ישירות מאת ה', ולכן רק הוּא מסוגל לרפא אותן. אף שניתן לראות בהמשך הפסוק כפילות לשם הדגשה, הוא מתאר פעולה מתמשכת של שני סוגי פגיעה וריפוי: ה' טָרָף כמו חיה דורסת וגרם לפגיעה פנימית הדורשת שוְיִרְפָּאֵנוּ, והוא גם יַךְ מכה חיצונית הדורשת שוְיַחְבְּשֵׁנוּ אותה בתחבושת. ייסורים תדירים אלו אינם נובעים מאכזריות אלא מאהבה וחמלה, ונועדו לכוון את העם חזרה לדרך הישר ולהשיב להם את קדושתם שאבדה.