הושע, פרק ו׳, פסוק ד׳

ה' מביע כאב על חוסר היציבות הרוחנית של העם, ופונה לשתי הממלכות בתהייה מָה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ יְהוּדָה. שאלה זו מבטאת קושי כיצד ניתן להיטיב עם העם או להצדיקו בדין כאשר תשובתו אינה שלמה. אמנם יש לישראל התעוררות רגעית למעשים טובים הנקראת וְחַסְדְּכֶם, אך היא אינה מחזיקה מעמד ונעלמת בשגרת יומם החומרית ואף לאורך ההיסטוריה הלאומית. חסד זה מדומה לכַּעֲנַן־בֹּקֶר המבטיח גשם אך מתפזר בזריחה, וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ, כרסיסי טל המצטברים בשעות השחר, שזהו פירוש המילה מַשְׁכִּים, אך מתאדים ונעלמים מיד עם חום השמש.