העיר גלעד, שהייתה עיר גדולה וחשובה בממלכת ישראל, מתגלה כמוקד של פשע ושפיכות דמים. הנביא מכנה אותה קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן, כלומר עיר שמלאה באנשים רשעים ובפושעים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
עיקר הדיון הפרשני נסוב סביב הביטוי עֲקֻבָּה מִדָּם, הממחיש את אופי הרציחות בעיר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה עֲקֻבָּה נגזרת מלשון מארב, ומעידה על כך שהעיר מלאה באנשים המסתתרים ואורבים בסתר כדי לשפוך דם נקי. גישה זו נסמכת על שימוש דומה בשורש זה במקרא בהקשר של כוחות מארב צבאיים [רש"י, מצודת ציון]. לצד זאת, יש המפרשים את המילה מלשון עורמה ותרמית, בדומה לביטוי "עקוב הלב", כלומר תושבי העיר משתמשים בדרכי רמייה, תחבולות וערמומיות כדי ללכוד ולהרוג את קורבנותיהם [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם].
לעומת הפירושים המתמקדים בשיטת הרצח והמארב, קיימת גישה נוספת המתמקדת בתוצאה החזותית של המעשים. לפי גישה זו, המילה עֲקֻבָּה מתארת עיר שמלוכלכת ומוכתמת מרוב דם שנשפך בה, בדומה לכתמי יין [רד"ק]. ברוח דומה, יש המבארים כי העיר, פשוטו כמשמעו, מלאה בעקבות של דם או מוקפת בדם הנרצחים [ביאור שטיינזלץ].