זעקת העם לישועה מקבלת ביטוי של תקווה לתקומה מהירה ולגאולה נצחית מתוך מעגלי הסבל והגלות. המילה יחיינו מפורשת בקרב רוב הפרשנים במשמעות של רפואה והחלמה, בדומה לאדם המתרפא ממחלתו או מפצעיו.
באשר למסגרת הזמן המוזכרת בפסוק, קיימות שתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה רואה במונחים מיומים וכן ביום השלישי משל לזמן קצר וקרוב. על פי גישה זו, גם אם הצרות נמשכות זמן רב, הישועה תגיע במהירות [אבן עזרא, רד"ק], לאחר יומיים של מצוקה קשה [שטיינזלץ]. נקודת מבט ייחודית מסבירה כי באופן טבעי, היום השלישי לאחר שבירת עצם הוא היום הכואב ביותר, אך ה' יהפוך את סדרי הטבע ודווקא בשיא הכאב יביא את ההחלמה [אבן עזרא, רד"ק].
מנגד, הגישה המרכזית מפרשת את הימים כמשל היסטורי לתקופות של חורבן וגלות שעברו על עם ישראל. המונח מיומים מסמל שתי עתים קשות מן העבר. יש המזהים עתים אלו עם חורבן בית ראשון ובית שני [רש"י], ויש הרואים בהן את גלות מצרים וגלות בבל [מצודת דוד, רד"ק]. דעה נוספת ממקדת את הדברים בשלבי ההגליה של עשרת השבטים ושל שבט יהודה, שיצאו לגלות בשלושה גלים, כאשר היומיים הם שני גלי הפורענות הראשונים [מלבי"ם].
ההבטחה ביום השלישי יקמנו מכוונת לעידן השלישי, הוא זמן הגאולה העתידית. זהו זמן בניין הבית השלישי [רש"י], או ההקמה מתוך הגלות השלישית והאחרונה שבה העם נפל לגמרי [מלבי"ם]. תכליתה של תקומה זו באה לידי ביטוי בסוף הפסוק, ונחיה לפניו, המצביע על חיים נצחיים בעבודת ה', שבהם העם לא יחטא עוד ולא ייצא שוב לגלות לעולם [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם].