הנביא מציג תוכחה קשה על הפרת הברית והבגידה בה'. המילה וְהֵמָּה מתייחסת בפשטות לעם ישראל, אך יש המפרשים כי היא מכוונת ספציפית לנביאי השקר [אבן עזרא], או לחלופין לנביאי ה' האמיתיים שנרצחו באכזריות על ידי מלכי ישראל [מלבי"ם].
הפרשנים מציגים שלוש גישות מרכזיות להבנת הדימוי כְּאָדָם:
הגישה הראשונה רואה בכך רמז לאדם הראשון. בדומה לאדם הראשון שה' הכניסו לגן עדן והוא עבר על הציווי, כך עם ישראל עבר על ברית ה' בארץ הטובה שניתנה לו. דימוי זה נושא עמו רמז לעונש עתידי: כשם שאדם גורש מגן עדן, כך העם יגורש מארצו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].
גישה שנייה מפרשת את המילה כמתייחסת לבני אדם רגילים. העם מתייחס לברית עם ה' בקלות ראש, כאילו הייתה זו ברית עם אדם בשר ודם שניתן להפר אותה ולבגוד בחבר [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. במסגרת גישה זו, יש המפרשים שהכוונה היא לדורות הראשונים שחטאו [תרגום יונתן המובא ברד"ק].
גישה שלישית קושרת את המילה לאירוע היסטורי. הכוונה היא לבני אדם מסוימים – אנשי יבש גלעד שעברו על השבועה ולא יצאו למלחמה בפרשת פילגש בגבעה. מלכי ישראל רצחו את נביאי ה' תוך שהם מדמים אותם לאותם אנשים שעברו ברית, וכביכול מצדיקים את הרצח בקנאות דתית שקרית [מלבי"ם].
המילה שָׁם מצביעה על מיקום הבגידה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מתייחסת לארץ ישראל. הבגידה צורמת במיוחד משום שהיא התרחשה דווקא במקום שבו ה' השפיע עליהם טובה, ובמקום שבו היו אמורים לשמור לו אמונים, דווקא שם הם הפרו את הברית [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המסבירים כי המילה מתייחסת ספציפית לאזור גלעד שיוזכר בפסוק הבא, המקום שבו התרחש בפועל הטבח בנביאי ה' [מלבי"ם].