הנהגת העם, שאמורה להיות המגדלור הרוחני והמוסרי, מתוארת כאן בשפל המדרגה. מנהיגי הציבור ואנשי הדת מתאגדים יחד לכדי כנופיות פשע מאורגנות, הפועלות מתוך תכנון מוקדם ואכזריות, תוך ניצול כוחם ומעמדם לפגיעה בחלשים.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה וּכְחַכֵּי נגזרת מלשון המתנה ותקווה. בדומה לכנופיות שודדים הממתינות ואורבות במארב לעוברי אורח כדי לשדוד אותם, כך נוהגת ההנהגה. גישה שונה מפרשת את המילה מלשון חכה של דייגים; כשם שציידי הדגים עומדים על גדות הנהר ומושכים את הדגים בחכה יחדיו, כך אותם מנהיגים צדים ולוכדים בני אדם [רש"י, רד"ק]. פירוש נוסף, המבוסס על לשון חז"ל, קושר את המילה למושג של חיבור ותפירה, כלומר התאגדות והתחברות של אנשים יחד למטרה רעה [רש"י]. המילה גְּדוּדִים מתארת קבוצה גדולה של אנשים [מצודת ציון], או לחלופין רומזת לגדות הנהר שמהן משליכים הדייגים את חכותיהם [רד"ק].
קבוצה זו, המכונה חֶבֶר כֹּהֲנִים, מורכבת מכהני הבמות ונביאי השקר [אבן עזרא, רד"ק]. דעה נוספת גורסת כי התואר אינו מתייחס בהכרח לאנשי דת, אלא לשרים, מנהיגים ואנשים גדולי מעלה [רד"ק].
פעולתם של אותם כהנים ושודדים מתוארת במילים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה. רוב הפרשנים מסבירים את המילה שֶׁכְמָה מלשון "שכם אחד", כלומר הם פועלים בעצה אחת, בהסכמה מלאה ובאחידות. הם מתחברים יחד בדרכים כדי לגבות מתנות כהונה בכוח הזרוע או לשדוד עוברי אורח, והם אינם מהססים לרצוח את מי שמתנגד להם [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, רד"ק].
לעומת זאת, יש המפרשים את המילה שֶׁכְמָה כשם המקום, העיר שכם. לפי גישה זו, הכהנים הולכים בדרך לעיר שכם כדי לרצוח שם. הליכה זו יוצרת מצג שווא אירוני: הרואים אותם סבורים שהם מקנאים לה' והולכים להעניש נביאי אמת על מעשי פריצות, בדומה למעשה שמעון ולוי בשכם בימי קדם. אך האמת הפוכה לחלוטין, שכן הכהנים עצמם הם אלו שעושים את הנבלה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק נחתם בקביעה כִּי זִמָּה עָשׂוּ. המילה זִמָּה מתוארת כמעשה מתועב ומגונה [מצודת ציון, רד"ק]. יש המפרשים זאת לא כרציחה פיזית ממשית, אלא כמעשים מושחתים ותועבות רוחניות שמובילים בסופו של דבר לאובדן נפשות [מצודת דוד]. פרשנים אחרים מזהים את הזימה עם תכנון ומחשבה זדונית, זו העצה והתכנון המוקדם שרקמו ביניהם לפני שיצאו למסע הרצח והשוד [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].