התפשטותה של השחיתות הרוחנית ועבודת האלילים בממלכת עשרת השבטים מוצגת כנגע עמוק שמקורו בהנהגה, אך הוא מחלחל אל העם כולו ומטמא אותו.
המילה שַׁעֲרֽוּרִיָּה (אשר נכתבת במסורת הכתיב כ"שעריריה" ונקראת "שערוריה" [מנחת שי]) זוכה למספר התייחסויות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בביטוי של כיעור, טינוף ודבר מגונה ומאוס, בדומה לביטוי המקראי המתאר תאנים רקובות ורעות. [מלבי"ם] מוסיף כי כפילות האותיות במילה נועדה להדגיש את העוצמה והחומרה הרבה של אותה תועבה. מנגד, [רש"י] מציע פירוש שונה המבוסס על תרגום יונתן, ולפיו המילה נגזרת מלשון "שינוי", שכן בני ישראל שינו את דרכם הטובה לדרכים רעות.
כאשר נאמר בְּבֵית יִשְׂרָאֵל רָאִיתִי שַׁעֲרֽוּרִיָּה וכן שָׁם זְנוּת לְאֶפְרַיִם, הכוונה היא למקומות ספציפיים ולחטא מסוים. הפרשנים מסבירים כי ה"זנות" מתייחסת לעבודת האלילים של עגלי הזהב שהוצבו בערים בית אל ודן. האחריות המרכזית מופנית כלפי אפרים, משום שירבעם, שהקים את העגלים והנהיג את הפולחן סביבם, הגיע משבט זה [אבן עזרא, רד"ק].
בעקבות חטאו של אפרים, התוצאה היא שנִטְמָא יִשְׂרָאֵל. מאחר שאפרים היה השבט השליט והמוביל, הסטייה שלו סחפה אחריה את שאר שבטי ישראל. העם כולו נגרר אחר עבודת העגלים, ובכך נטמאו כל עשרת השבטים באותה שחיתות רוחנית [מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק].