הושע, פרק ו׳, פסוק י׳

קרה לכם פעם שראיתם ילד אחד, אולי אפילו ילד שכולם מעריכים, עושה משהו לא טוב, ופתאום עוד ילדים התחילו לחקות אותו? זה בדיוק מה שקרה לממלכת ישראל. ה׳ מסתכל על מה שקורה בעם ורואה שַׁעֲרֽוּרִיָּה, כלומר מעשה מכוער, רע ומגונה מאוד. מהו אותו מעשה? ה׳ קורא לזה זְנוּת, והכוונה היא לעבודה זרה. בני ישראל התחילו להשתחוות לעגלי זהב שהוצבו בערים בית אל ודן. מי שהתחיל את החטא הזה היה המלך ירבעם שהקים את העגלים, ומכיוון שהוא הגיע משבט אפרים, ה׳ אומר שהחטא שייך לְאֶפְרַיִם. אבל הבעיה לא נעצרה שם. בגלל ששבט אפרים היה השבט החשוב והמוביל, ברגע שהוא התחיל לחטוא, כל שאר השבטים נגררו אחריו. לכן בסוף נִטְמָא יִשְׂרָאֵל, כי כל העם למד מהמנהיגים שלו, עזב את הדרך הטובה והתלכלך באותה עבודה זרה.