קרה לכם פעם שרציתם לעזור לחבר, אבל בדיוק באותו רגע הוא התנהג בצורה לא יפה שגרמה לכם לשנות את דעתכם? מצב די דומה קרה לממלכת יהודה. ה׳ רצה מאוד לרחם על העם, להציל אותם מהצרות ולהחזיר אותם הביתה. זה בדיוק מה שאומרת המילה שְׁבוּת, שמשמעותה לחזור מהגלות או להחזיר את המצב הטוב והשקט שהיה פעם.
אבל אז, במקום להמשיך להתנהג בדרך הישרה, ממלכת יהודה בחרה ללמוד מהמעשים הרעים של ממלכת ישראל שהייתה לידה, ולהצטרף אליהם. הנביא משתמש במילה קָצִיר, שכאן המשמעות שלה היא ענף או שתיל. ממלכת יהודה כאילו נטעה אצלה ענף רע, והמילה שָׁת מסבירה שהיא ממש שמה והניחה את ההתנהגות הלא טובה הזו בתוכה.
בגלל שיהודה החליטה להצטרף למעשים הרעים, קרה דבר עצוב. דווקא בזמן שה׳ רצה לעזור להם, המעשים שלהם עצרו את העזרה הזו והם נשארו בידי האויבים. הנביא בעצם מלמד אותנו שאם אנחנו רוצים שדברים טובים יקרו לנו, אנחנו צריכים לשמור על התנהגות טובה ולא להיגרר אחרי מעשים רעים של אנשים אחרים.