נבואה זו מפנה את המבט אל עבר ממלכת יהודה, ומציגה מערכת יחסים מורכבת בין מעשיה של הממלכה לבין עיתוי הגאולה והפורענות. המילה שָׁת מבטאת שימה והנחה [מצודת ציון], והביטוי שְׁב֥וּת מתפרש לרוב כחזרה מהגולה או השבת המצב לקדמותו [מצודת ציון, מלבי"ם], אם כי יש המפרשים זאת מלשון משובה, נערות ומרד [רש"י].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בפסוק תוכחה קשה. לפי גישה זו, המילה קָצִיר משמעותה ענף או נטע זר. יהודה לא הסתפקה בחטאיה שלה, אלא "נטעה ענף" והצטרפה לממלכת ישראל בעבודה זרה, ואף סייעה לה בכך [אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון]. בשל כך, דווקא בעת שה' חפץ לרחם על ישראל ולהשיב את גלותם, מעשיה הרעים של יהודה עוררו את חרון אפו, מנעו את הגאולה והותירו אותם ביד אויביהם [מצודת דוד, אבן עזרא, רד"ק].
מנגד, יש המפרשים את המילה קָצִיר כמשמעותה החקלאית הרגילה – עונת הקציר, המהווה סמל לזמן של פורענות, סילוק וגלות [רש"י, שטיינזלץ]. ה' קבע ליהודה זמן של עונש על חטאיה, וזאת דווקא בעת שהוכיח אותם כדי שישובו מדרכם הרעה [רש"י]. בראייה היסטורית רחבה יותר, הפסוק מהווה נבואה על תקופת הבית השני; ה' מזהיר את יהודה כי גם כאשר ישיב את גלותם מבבל, אל להם לחשוב שיירשו את הארץ לנצח, שכן כבר מוכן להם "קציר" וזמן של גלות נוספת [אברבנאל].
בניגוד מוחלט לקו התוכחה, ישנם פרשנים המוצאים בפסוק הבטחה חיובית. לפי כיוון זה, המילה קָצִיר מסמלת קצירת פירות של חסד. ה' מבטיח ליהודה שבעת שישיב את מצבם לקדמותו ויושיע אותם, כפי שאירע בימי המלך חזקיהו, הם יזכו לקצור את פרי מעשיהם הטובים [מלבי"ם]. פירוש נוסף מייחס את הפסוק להצלחה המדינית בימי ירבעם בן יואש, שהשיב שטחים ליהודה; ה' העניק להם "קציר" ונטע טוב כדי לעוררם לתשובה, אף שזו לא הגיעה [רד"ק]. לבסוף, קיימת מסורת פרשנית ולפיה האות רי"ש מתחלפת באות נו"ן, כך שהמילה קָצִיר נקראת כ"קצין" (מנהיג), ומכוונת למלך יאשיהו שזכה למלוך גם על עשרת השבטים שחזרו מגלותם [חומת אנך].