יצא לכם פעם להבטיח הבטחה ממש חשובה, משהו שבאמת התכוונתם לקיים מכל הלב, אבל אחרי יום אחד בלבד שכחתם ממנה לגמרי וחזרתם להרגלים הישנים? זה בדיוק מה שהרגיש ה' כלפי עם ישראל. ה' היה עצוב וכאוב על כך שהעם לא מצליח לשמור על התנהגות טובה לאורך זמן. הוא פונה אליהם ושואל מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ, כלומר, איך אני יכול לרפא אתכם ולתת לכם דברים טובים, אם הרצון שלכם להשתפר לא באמת מחזיק מעמד?
ה' אומר להם שהמעשים הטובים והצדקה שלהם, שנקראים וְחַסְדְּכֶם, נעלמים מהר מדי. לפעמים הם פתאום מתעוררים, רוצים לעשות טוב ולקיים מצוות, אבל זה חולף. כדי להסביר עד כמה זה חולף, ה' מדמה אותם לטבע. הוא אומר שהם כַּעֲנַן־בֹּקֶר, כמו ענן שמופיע בתחילת היום ונראה מבטיח ומלא בגשם, אבל ברגע שהשמש זורחת הוא מתפזר ונעלם מבלי להשקות את האדמה.
ציור נוסף הוא וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ. המילה מַשְׁכִּים מתארת את שעות הבוקר המוקדמות. בלילה מצטברות טיפות של טל על הצמחים, אבל ברגע שהשמש עולה ומחממת, הטל מתאדה ונעלם מיד. כך קרה לעם, הם התחילו עם כוונות טובות, אבל ברגע שיצאו לשגרת היום ולעסקים שלהם, הם שכחו להמשיך לעשות טוב. המצב הזה חזר על עצמו לאורך ההיסטוריה של העם, כשגם אחרי תקופות של מלכים צדיקים שעזרו לכולם לחזור לדרך נכונה, הגיעו מלכים אחרים והכל נהרס שוב, ממש כמו טל וענן שנעלמים בבוקר.