הושע, פרק ה׳, פסוק ט״ו

סילוק השכינה מן העם אינו נטישה מוחלטת, אלא מהלך חינוכי שנועד לעוררם לחשבון נפש ולתשובה. ה' מצהיר אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל־מְקוֹמִי, כביטוי להתרחקות מבית המקדש עקב זלזול העם בכבודו, או כדימוי לאריה הטורף והולך לדרכו באין מפריע. התנאי לשינוי המצב הוא עַד אֲשֶׁר־יֶאְשְׁמוּ, כלומר עד שהעם יכיר בחטאיו ויקבל עליו אחריות, או לחלופין עד שיספוג את עונשו ויגיע למצב של שממה. המצב הרצוי הוא שהעם ישובו בתשובה ויקיימו וּבִקְשׁוּ פָנָי, אך אם הדבר לא יקרה מרצון, יגיע השלב שבו בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי. הצרות שיבואו על העם יאלצו אותם לחפש ולדרוש את ה', והוא ברחמיו יקבל את תפילתם גם כאשר היא נובעת אך ורק מתוך המצוקה.