הושע, פרק ה׳, פסוק ט׳

Hosea 5:9Sefaria

אֶפְרַ֙יִם֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ה בְּי֖וֹם תּוֹכֵחָ֑ה בְּשִׁבְטֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הוֹדַ֖עְתִּי נֶאֱמָנָֽה׃

משפט אלוהי עתיד לרדת על ממלכת עשרת השבטים, באופן שיותיר חותם של הרס והלם. הפורענות שתבוא עליהם אינה שרירותית, אלא מהווה הוכחה חיה ומהדהדת לצדק האלוהי ולכך שהאזהרות שניתנו לעם ישראל לאורך ההיסטוריה מתקיימות במלואן.

הנביא פונה אל עדת אפרים [רד"ק] ומכריז כי היא לשמה תהיה. הפרשנים נחלקו במשמעות המילה: הגישה המרכזית מסבירה זאת מלשון שממה וחורבן פיזי [מצודת ציון, שטיינזלץ], בעוד גישה אחרת מפרשת זאת מלשון תדהמה ושתיקה, מצב שבו החוטאים יהיו המומים ולא ימצאו מילים להגנתם [רש"י].

מצב זה יתרחש ביום תוכחה. יום זה מוסבר כיום של ויכוח וטענות [מצודת ציון], או כיום המיועד מראש לעונש, לפורענות ולתשלום על החטאים [רד"ק, מלבי"ם, שטיינזלץ]. יש המפרשים זאת גם כיום של צום ואסיפת העם שבו משמיעים דברי מוסר [מלבי"ם]. אברבנאל קושר יום זה לאירוע היסטורי ספציפי – יום מלחמת האחים של השבטים נגד שבט בנימין, שבו התרחשה מכה קשה.

חלקו השני של הפסוק, בשבטי ישראל הודעתי נאמנה, מציג את תכלית העונש ואת אמינות דברי ה'. רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לאמיתות האזהרות האלוהיות. כאשר ה' הוכיח את העם עוד במדבר בהיותם מאוחדים, הוא הודיע להם משפט אמת וגזרה נאמנה: אם לא ישמעו בקולו, תבוא עליהם גלות. כעת, כשהפורענות מתממשת, מוכח שדבריו אכן התקיימו [רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא]. רש"י מוסיף כי ה' הודיע להם תורה אמתית, אך הם בחרו לעבור עליה. בנוסף, העונש על שבט אפרים נועד לשמש אזהרה נאמנה לשאר השבטים, למען יראו וייראו [שטיינזלץ].

לפי אברבנאל, ההודעה הנאמנה היא רמז לסדר החורבן: כשם שבמלחמת בנימין ספגו עשרת השבטים מכה קשה בראשונה ורק לאחר מכן ניגף שבט בנימין, כך גם בגלות – מלכות ישראל תחרב ראשונה באורח קשה, ואחריה תגלה מלכות יהודה ובנימין.

ברובד העמוק יותר, מספר פרשנים מביאים את מדרש חז"ל המציג את ההודעה הנאמנה כהוכחה להיעדר משוא פנים אצל ה' [רש"י, רד"ק, אברבנאל]. כאשר גלו עשרת השבטים תחילה, בעוד יהודה ובנימין נותרו בארצם, טענו הגולים שה' עושה איפה ואיפה ומרחם על שבטי יהודה משום שהם קרובים אליו כבני ביתו. אולם, הסיבה האמיתית לעיכוב הייתה שסאת חטאיהם של יהודה טרם נתמלאה. ברגע שחטאו גם הם וגלו, השתתקו עשרת השבטים מתדהמה והיו לשמה. הם הודו שה' הוא אל אמת, חזק וצודק, שאינו נושא פנים אפילו למקורבים אליו ביותר. בכך התקיימה הבטחתו: בשבטי ישראל הודעתי נאמנה – הוכחתי שהמשפט שלי הוא דין צדק נאמן.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ח׳
פסוק י׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.