כישלונו הרוחני של רחבעם, שעליו נאמר וַיַּעַשׂ הָרָע, לא נבע בהכרח ממעשים רעים ומכוונים שעשה בפועל, אלא מעצם אי הליכתו בדרכי ה' וכניעתו לחינוך השלילי שקיבל מאמו הנוכרית. שורש חטאו מוסבר בכך כִּי לֹא הֵכִין לִבּוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת ה', כלומר הוא לא חקר בעצמו אלא סמך בעיוורון על סביבתו. מכיוון שחטאו נבע מהתרשלות וחוסר הכנה ולא מכפירה בזדון, ה' דן אותו כחוטא בשוגג וחס עליו כשהשאיר אותו על כס המלכות. החמצתו של רחבעם גדולה במיוחד, שכן אילו היה עושה אפילו הכנה מועטה להתקרב לה', היו מזדמנים לו מסייעים טובים ועבודת הבורא הייתה הופכת לקלה עבורו מאוד.
דברי הימים ב, פרק י״ב, פסוק י״ד
וַיַּ֖עַשׂ הָרָ֑ע כִּ֣י לֹ֤א הֵכִין֙ לִבּ֔וֹ לִדְר֖וֹשׁ אֶת־יְהֹוָֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.