שמואל א, פרק כ״ג, פסוק י״ז

יהונתן מבטיח לדוד כי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי והוא לא יצליח לתפוס אותו במחבואו, שכן ה' משגיח עליו ומציל אותו, בעוד ייסורי הנדודים מנקים אותו מעוונותיו. מתוך ידידות והשלמה מלאה, יהונתן מצהיר וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל כדבר ה' ובזכות הציבור, ומבקש וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה, כלומר להיות השני למלך תוך הכפפת ביתו לשלטון דוד. לבסוף הוא מגלה כי וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן שעתיד המלוכה שייך לדוד בעקבות השמועות על משיחתו. ידיעה פנימית זו משפיעה על שאול באחת משתי דרכים: היא עשויה לעורר בו פחד ולהחליש את המרדף, או לחלופין להגביר את תסכולו ולדחוף אותו לרדוף אחרי דוד מתוך כעס.